הלכות רפואה · שמירת הגוף כמצווה

"וחי בהם — ולא שימות בהם" (ויקרא י"ח, ה'). חז"ל למדו שפיקוח נפש דוחה את כל המצוות חוץ משלוש עבירות חמורות (עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים). אפילו ספק סכנה מספיק כדי להתיר חילול שבת וכל איסור אחר — אין צורך בוודאות שהחולה בסכנה. הרמב"ם פוסק: "כשעושים דברים אלו (חילול שבת לפיקוח נפש) אין עושים אותם לא על ידי גויים ולא על ידי קטנים, אלא על ידי גדולי ישראל וחכמיהם" — כלומר, אין להתבייש בחילול שבת להצלת חיים.

רופא מקצועי, גם אם אינו יהודי, נאמן לקבוע שמצב הוא פיקוח נפש. גם החולה עצמו נאמן לומר שהוא מרגיש בסכנה. כשיש חשש לפיקוח נפש, אסור להתעכב ולשאול שאלות — יש לפעול מיד. "המזדרז הרי זה משובח, והנשאל הרי זה מגונה, והשואל הרי זה שופך דמים" (שולחן ערוך). חולה שמסרב לטיפול מחמת שבת או כשרות — מצווה לשכנעו שההלכה מחייבת אותו להתרפא.

יום הכיפורים הוא הצום החמור ביותר, אך גם בו — פיקוח נפש דוחה. חולה שרופא קבע שהצום מסכן את חייו חייב לאכול. אם אפשר, אוכל ושותה "לשיעורים": פחות מ-30 מ"ל נוזלים כל 9 דקות, ופחות מ-30 גרם מזון כל 9 דקות. שיטה זו מאפשרת אכילה ושתייה מספקת תוך הפחתת חומרת האיסור. חולי סוכרת, לב, כליות — חייבים להתייעץ עם רופא ורב לפני הצום.

חמור מצומות קלים אך קל מיום כיפור. חולה שאין בו סכנה אך כל גופו חולה — פטור. מעוברות ומניקות שמרגישות חולשה — יש להתייעץ עם רב (רבים מהפוסקים מקילים). יולדת תוך 30 יום מהלידה — פטורה מצום.

צום גדליה, י"ז בתמוז, י' בטבת ותענית אסתר — חולה שאין בו סכנה פטור. מעוברות ומניקות שמרגישות קושי — פטורות. ילדים מתחת לגיל בר/בת מצווה — פטורים. חתן וכלה ביום חופתם (שחל בצום) — נפטרים מהצום לפי חלק מהפוסקים.

גלולות שנבלעות ללא מים — מותרות ביום כיפור לחולה שאינו בסכנה (כי אינן דרך אכילה). זריקות ועירוי — מותרים (אינם דרך אכילה). תרופות נוזליות — בעייתיות יותר, יש להתייעץ. אינהלטור לאסתמה — מותר ביום כיפור כי אינו אכילה. אינסולין — חולה סוכרת חייב ליטול אינסולין גם ביום כיפור.

ההלכה מחייבת לעשות הכול כדי להציל חיים ולהאריכם. עם זאת, לגבי חולה סופני שסובל — ישנה מחלוקת הלכתית: האם חובה להמשיך טיפולים שרק מאריכים סבל ללא תקווה לריפוי. חלק מהפוסקים מבדילים בין טיפול שכבר מתבצע (שאסור להפסיק) לבין טיפול חדש (שאין חובה להתחיל). הרב שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל חילק בין חיים לבין גסיסה. חשוב למלא טופס "הנחיות רפואיות מקדימות" לפי ההלכה.

נושא תרומת איברים תלוי בהגדרת רגע המוות. הרבנות הראשית הכירה במוות מוחי כמוות הלכתי, ולפיכך תרומת איברים היא מצוות הצלת חיים. פוסקים אחרים (כמו הרב אלישיב זצ"ל) חלקו וסברו שרק הפסקת פעילות הלב מוגדרת כמוות. ארגון אד"י (כרטיס אדי) מנגיש את נושא תרומת האיברים. תרומת כליה מאדם חי — מותרת ואף מצווה גדולה לפי רוב הפוסקים. תרומת דם — מצווה.

ניתוח קוסמטי שאינו לצורך רפואי מעלה שאלות הלכתיות: איסור "חובל בעצמו" (פציעה עצמית), וכן השאלה האם מותר להכניס את עצמו לסכנה (אף שקטנה) של הרדמה וניתוח שלא לצורך רפואי. יש פוסקים המתירים כשהמטרה היא מניעת סבל נפשי ממשי (כמו תיקון מום שגורם בושה). ניתוחים לשיפור תפקודי (כמו הקטנת חזה שגורם כאבי גב) — מותרים יותר בקלות.