ראש השנה · יום הדין והתקיעה

• תפוח בדבש — ״יהי רצון שתתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה.״ הסימן המפורסם ביותר, מברכים ״בורא פרי העץ״ וטובלים פרוסת תפוח בדבש
• רימון — ״יהי רצון שנהיה מלאים מצוות כרימון.״ הרימון מסמל שפע ופוריות, ואומרים שיש בו 613 גרעינים כנגד תרי״ג המצוות
• ראש כבש או דג — ״יהי רצון שנהיה לראש ולא לזנב.״
• תמרים — ״יהי רצון שיתמו שונאינו.״ (משחק מילים: תמר — יתמו)
• קרא (דלעת) — ״יהי רצון שתקרע רוע גזר דיננו ויקראו לפניך זכויותינו.״
• רוביא (לוביא/שעועית) — ״יהי רצון שירבו זכויותינו.״
• כרתי (כרישה) — ״יהי רצון שיכרתו שונאינו.״
• סלקא (סלק) — ״יהי רצון שיסתלקו אויבינו.״

עדות המזרח: מקפידים מאוד על כל הסימנים, ויש קהילות שמוסיפים סימנים נוספים כמו שומשום, עין הבקר ועוד. יהודי עיראק נוהגים לקחת כל סימן בידיים ולאומרו בכוונה רבה.

אשכנזים: עיקר המנהג הוא תפוח בדבש וראש דג. חלקם אוכלים גם גזר (מערן — ירבו, ביידיש), צימוקים ומאכלים מתוקים. טובלים את החלה בדבש (במקום מלח) עד הושענא רבה.

יהודי תימן: עורכים סדר סימנים מפורט עם נוסח ״יהי רצון״ מיוחד לכל סימן, ומוסיפים שומשום, פול ואגוזים.

מנהג כללי: לא אוכלים דברים חמוצים או חריפים בליל ראש השנה, כדי שתהיה השנה מתוקה. יש הנמנעים מאגוזים כי בגימטריה ״אגוז״ = ״חטא״ (בהפחתת הכולל).

חלה עגולה בדבש: בראש השנה אופים חלות עגולות (לא קלועות כרגיל) — סמל למחזוריות השנה ולכתר מלכות. יש המוסיפים צימוקים לבצק.

עוגת דבש: עוגה מסורתית עשויה דבש, קינמון ותה חם, סמל למתיקות השנה החדשה. יש מוסיפים תפוחים מגוררים.

צימס: תבשיל מתוק של גזר עם דבש ושזיפים מיובשים — מאכל אשכנזי קלאסי לראש השנה. הגזר ביידיש נקרא ״מערן״ — גם מלשון ריבוי (ירבו).

דגים: רבים מגישים ראש דג שלם — ״שנהיה לראש ולא לזנב.״ יהודי מרוקו מכינים דג ממולא בתבלינים מיוחדים.

הפיוט המרגש ביותר בתפילות הימים הנוראים. מיוחס לרבי אמנון ממגנצא. הפיוט מתאר את יום הדין: ״ונתנה תוקף קדושת היום כי הוא נורא ואיום... וכל באי עולם יעברון לפניך כבני מרון.״

השיא — ״בראש השנה יכתבון וביום צום כיפור יחתמון: כמה יעברון וכמה יבראון, מי יחיה ומי ימות...״ ומיד לאחר מכן: ״ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה.״

הפיוט מזכיר לנו את חולשת האדם ואת כוח התשובה — גם אם נגזרה גזירה, תפילה ומעשים טובים יכולים לשנות אותה.

סדרת תחינות הפותחות ב״אבינו מלכנו״ — פנייה לקב״ה גם כאב רחמן וגם כמלך שופט. מקורה בתלמוד (תענית כ״ה ע״ב), כשרבי עקיבא עמד והתפלל ומיד נענה. כוללת כ-44 בקשות: ״אבינו מלכנו חננו ועננו כי אין בנו מעשים, עשה עמנו צדקה וחסד והושיענו.״

אומרים ״אבינו מלכנו״ בשחרית ובמנחה של ראש השנה ובעשרת ימי תשובה. כשראש השנה חל בשבת — לא אומרים אותו.

תפילת מוסף של ראש השנה היא הארוכה והמרכזית ביותר. היא כוללת שלוש ברכות מיוחדות, כל אחת עם עשרה פסוקים:

מלכויות: פסוקים על מלכות ה׳ בעולם. ״מלוך על כל העולם כולו בכבודך.״ בברכה זו אנו מכתירים את הקב״ה למלך.

זכרונות: פסוקים על כך שהקב״ה זוכר הכול — גם זכויות וגם חובות. ״כי זוכר כל הנשכחות אתה הוא מעולם.״

שופרות: פסוקים על תקיעת שופר במהלך ההיסטוריה — ממתן תורה ועד הגאולה העתידית. ״ובשופר גדול ייתקע.״

בכל ברכה: שלושה פסוקים מן התורה, שלושה מן הכתובים, שלושה מן הנביאים, ופסוק אחרון מן התורה. תוקעים בשופר בסוף כל ברכה.

סליחות: יהודי ספרד ועדות המזרח מתחילים לומר סליחות כבר מראש חודש אלול — ארבעים יום של תשובה כנגד ארבעים הימים שמשה עלה להר סיני לקבל את הלוחות השניים.

סדר סימנים מפורט: עורכים סדר ארוך ומסודר של סימנים, עם ״יהי רצון״ מפורט על כל סימן.

מנגינות: תפילות ראש השנה בנוסח ספרדי מלוות במנגינות ייחודיות — ״אחות קטנה״ בליל ראש השנה, מקאמים מסורתיים.

יהודי תימן: תוקעים בשופר של קודו (יעל הבר), נוסח תפילה ייחודי (בלדי), סעודת חג עם מרק מסורתי, הילבה וזחוג.

סליחות: מתחילים במוצאי שבת שלפני ראש השנה (לפחות ארבעה ימים לפני החג). סליחות חצות ליל — מנהג מרגש של תפילה בשעות הקטנות של הלילה.

מנגינות: נוסח התפילה האשכנזי מלווה במנגינות עתיקות (מִי-סִינַי ניגונים) שמקורם בימי הביניים ונשתמרו בקפדנות. החזן לובש קיטל לבן.

חלה עגולה: אופים חלות עגולות — סמל לשנה שלמה, למחזוריות ולכתר מלכות. טובלים את החלה בדבש במקום במלח.

שופר: משתמשים בשופר של איל מעוקל. תוקעים בכל יום בחודש אלול לאחר שחרית.