שבת · יום המנוחה הקדוש
השבת היא אבן היסוד של החיים היהודיים — יום של מנוחה, קדושה והתחברות למשפחה ולקהילה. מדריך זה מלווה אתכם מהדלקת הנרות ועד ההבדלה.
מהי שבת ומה משמעותה?
השבת היא היום השביעי בשבוע, יום מנוחה שנצטווינו עליו בעשרת הדיברות. היא מתחילה בשקיעת החמה ביום שישי ומסתיימת בצאת הכוכבים במוצאי שבת.
מקור המצווה
השבת מופיעה כבר בפרשת בראשית: ״וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה, וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה״ (בראשית ב, ב). הקב״ה ברא את העולם בשישה ימים ושבת ביום השביעי, ובכך קידש אותו. שמירת השבת היא עדות על בריאת העולם ועל הברית בין הקב״ה לעם ישראל.
בעשרת הדיברות מופיעה מצוות השבת פעמיים: בספר שמות — ״זכור את יום השבת לקדשו״, ובספר דברים — ״שמור את יום השבת לקדשו״. ח למדו ש״זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו״, כלומר יש חובה כפולה: לזכור את השבת (מצוות עשה — קידוש, תפילות, סעודות) ולשמור אותה (מצוות לא תעשה — הימנעות ממלאכה).
משמעות רוחנית
השבת נקראת ״מעין עולם הבא״ — טעימה מהשלמות שתהיה לעתיד לבוא. ביום זה, היהודי מתנתק מעולם החולין ונכנס למרחב של קדושה. רבי אברהם יהושע השל כתב שהשבת היא ״ארמון בזמן״ — לא מקום פיזי, אלא חוויה רוחנית.
על פי הקבלה, בשבת מקבלים ״נשמה יתירה״ — תוספת רוחנית שמאפשרת לחוות את העולם ברמה עמוקה יותר. זו הסיבה שבהבדלה מריחים בשמים — כדי להחיות את הנפש מהאובדן של הנשמה היתירה בצאת השבת.
השבת היא גם זמן משפחתי — שולחן השבת מאחד את המשפחה סביב ארוחה, שירה ולימוד תורה, ומחזק את הקשר בין הדורות.
הדלקת נרות שבת — סדר, ברכה וזמנים
הדלקת נרות שבת היא הפעולה שמסמנת את כניסת השבת. מדליקים לפחות שני נרות — כנגד ״זכור״ ו״שמור״.
סדר ההדלקה
מדליקים את הנרות, ואז מניחים את הידיים על העיניים ומברכים:
״בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו, וְצִוָּנוּ לְהַדְלִיק נֵר שֶׁל שַׁבָּת.״
נוהגים להדליק תחילה ואז לברך, כי ברגע שמברכים — מקבלים את השבת ואסור להדליק אש. לכן מכסים את העיניים בזמן הברכה ורק אחריה מסירים את הידיים ונהנים מאור הנרות.
נשים נשואות מדליקות לפחות שני נרות. יש מנהג להוסיף נר עבור כל ילד במשפחה. בנות לא נשואות מדליקות נר אחד.
זמני ההדלקה
את הנרות מדליקים 18 דקות לפני שקיעת החמה ביום שישי (בירושלים — 40 דקות לפני השקיעה, לפי מנהג העיר). אסור להדליק נרות אחרי השקיעה.
בערב יום טוב שחל בשבת — מדליקים נרות עם ברכה מיוחדת הכוללת גם ״של שבת״ וגם ״של יום טוב״.
יש להניח את הנרות במקום שבו אוכלים את סעודת השבת, או לפחות במקום שנהנים מאורם. הנרות צריכים לדלוק לפחות עד אחרי ברכת המזון של סעודת ליל שבת.
קידוש, סעודות שבת ומסורות השולחן
סעודות השבת הן חלק מרכזי בחוויית השבת. יש חובה לקיים שלוש סעודות: בליל שבת, בשבת בבוקר ובשבת אחר הצהריים (סעודה שלישית).
קידוש ליל שבת
הקידוש נאמר על כוס יין (או מיץ ענבים) לפני הסעודה. הוא כולל את פסוקי ״ויכולו השמים והארץ״ מפרשת בראשית, ואחריהם ברכת ״בורא פרי הגפן״ וברכת הקידוש עצמה — ״אשר קדשנו במצוותיו ורצה בנו, ושבת קדשו באהבה וברצון הנחילנו, זיכרון למעשה בראשית.״
כוס הקידוש צריכה להכיל לפחות רביעית (86 מ״ל). המקדש שותה רוב הכוס, ומחלק לשאר המסובים.
קידוש שבת בבוקר (קידושא רבה)
לפני סעודת הבוקר בשבת אומרים ״קידושא רבה״ — קידוש קצר יותר הכולל פסוקים מפרשת השבת וברכת ״בורא פרי הגפן״. יש אומרים אותו על יין ויש על משקה חריף (רביעית). הקידוש נאמר בבית לאחר תפילת שחרית ומוסף בבית הכנסת.
לחם משנה ונטילת ידיים
בכל סעודת שבת מברכים על שתי חלות שלמות — ״לחם משנה״, זכר למן שירד כפול בערב שבת במדבר. נוטלים ידיים עם ברכת ״על נטילת ידיים״, ואז מברכים ״המוציא לחם מן הארץ״ על שתי החלות. בוצעים מהחלה, טובלים במלח ומחלקים לכל המסובים.
יש מנהגים שונים: אשכנזים נוהגים לחתוך את החלה בסכין, ואילו ספרדים רבים בוצעים ביד.
סעודה שלישית (שלוש סעודות)
הסעודה השלישית נערכת בשבת אחר הצהריים, בין מנחה לערבית. יש מנהג לאוכלה בבית הכנסת עם הקהילה. מברכים על לחם משנה, אך אין אומרים קידוש. הסעודה מלווה בזמירות שבת ובדברי תורה.
על פי הקבלה, סעודה שלישית היא הזמן המיוחד ביותר בשבת — ״רעוא דרעוין״ (רצון הרצונות), זמן של קרבה מיוחדת לקב״ה.
זמירות שבת
בכל סעודת שבת נוהגים לשיר זמירות — פיוטים שנכתבו לכבוד השבת. בליל שבת שרים ״שלום עליכם״ (קבלת פני מלאכי השבת), ״אשת חיל״ (שבח לאשה), ״מה ידידות מנוחתך״ ועוד. בסעודת הבוקר שרים ״ברוך אל עליון״, ״יום שבתון אין לשכוח״ ועוד. לכל עדה יש מנגינות וזמירות ייחודיות.
טקס ההבדלה — פרידה מהשבת
הבדלה (הפרדה) היא הטקס שמסמן את סיום השבת וחזרה לימי החולין. מתקיימת במוצאי שבת, לאחר צאת הכוכבים.
סדר ההבדלה
ההבדלה כוללת ארבעה חלקים, שניתן לזכור לפי ראשי התיבות יבנ״ה:
- יין — ברכת ״בורא פרי הגפן״ על כוס יין מלאה עד לגדותיה
- בשמים — ברכת ״בורא מיני בשמים״ והרחת בשמים (כדי לנחם את הנפש מהאובדן של הנשמה היתירה)
- נר — ברכת ״בורא מאורי האש״ על נר הבדלה שזור (עם לפחות שני פתילים), כשמביטים באור המשתקף בציפורניים
- הבדלה — ברכת ״המבדיל בין קודש לחול, בין אור לחושך, בין ישראל לעמים, בין יום השביעי לששת ימי המעשה״
מנהגים בהבדלה
נוהגים לכבות את הנר ביין שנשפך מהכוס — סימן לברכה. יש הטובלים את האצבע הקטנה ביין ומעבירים מאחורי האוזניים ובכיסים — סגולה לפרנסה.
ילדים מתאספים סביב נר ההבדלה ומביטים באור. יש מנהג לומר ״שבוע טוב״ או לשיר ״אליהו הנביא״ לאחר ההבדלה.
נשים אינן חייבות בהבדלה על פי חלק מהפוסקים, אך רבות נוהגות לשמוע הבדלה או לעשותה בעצמן. אם אין יין — ניתן להבדיל על בירה או משקה חשוב אחר.
לאחר ההבדלה נוהגים לומר ״המבדיל בין קודש לחול, חטאותינו הוא ימחול, זרענו וכספנו ירבה כחול, וככוכבים בלילה.״
המלאכות האסורות בשבת — ל״ט אבות מלאכה
התורה אוסרת ״מלאכה״ בשבת. ח למדו מעבודות המשכן 39 סוגים של מלאכה (אבות מלאכה), ולכל אחת יש תולדות — פעולות דומות שגם הן אסורות.
מלאכות הלחם (זורע עד אופה) — 11 מלאכות
מלאכות אלו מתארות את תהליך הכנת הלחם מתחילתו:
1. זורע — נטיעה וגידול צמחים. כולל השקיית צמחים, הנחת זרעים באדמה.
2. חורש — חרישת הקרקע להכנתה לזריעה.
3. קוצר — תלישת צמח מהקרקע. כולל קטיפת פרחים, תלישת עשבים.
4. מעמר — איסוף תוצרת חקלאית יחד.
5. דש — הפרדת הגרעינים מהשיבולת.
6. זורה — הפרדה באמצעות רוח.
7. בורר — הפרדת פסולת מאוכל. בשבת מותר לברור אוכל מתוך פסולת (ולא להפך), ביד (ולא בכלי), ולאלתר (לשימוש מיידי).
8. טוחן — טחינה וריסוק. כולל גירוד ירקות, טחינת תבלינים.
9. מרקד — ניפוי באמצעות כברה.
10. לש — עירוב מוצקים עם נוזלים ליצירת בצק.
11. אופה (מבשל) — בישול והכנת מזון באש. כולל כל חימום מזון.
מלאכות הבגד (גוזז עד קושר) — 13 מלאכות
מלאכות אלו קשורות לתהליך הכנת בדים ובגדים:
12. גוזז — גזירת שיער, צמר או ציפורניים.
13. מלבן — כביסה וניקוי בגדים.
14. מנפץ — סירוק סיבים.
15. צובע — צביעה בכל צורה. כולל מריחת איפור, צביעת שיער.
16. טווה — יצירת חוטים מסיבים.
17. מיסך — יצירת שתי (חוטי אורך) באריגה.
18. עושה שתי בתי נירין — הכנת נירים לאריגה.
19. אורג — אריגת בד.
20. פוצע — הפרדת חוטים מבד ארוג.
21. קושר — קשירת קשר קבוע. קשר עניבה מותר.
22. מתיר — התרת קשר על מנת לקשור מחדש.
23. תופר — חיבור חומרים בתפירה.
24. קורע — קריעה על מנת לתפור מחדש.
מלאכות העור, הכתיבה והבניין — 15 מלאכות
25. צד — ציד ולכידת בעלי חיים.
26. שוחט — נטילת חיים מכל יצור.
27. מפשיט — הפשטת עור מבעל חיים.
28. מעבד — עיבוד עורות.
29. ממחק — החלקת עור או משטח.
30. משרטט — סימון קווים כהכנה לחיתוך.
31. מחתך — חיתוך חומר למידה מדויקת.
32. כותב — כתיבה בכל צורה. כולל הקלדה, ציור.
33. מוחק — מחיקה על מנת לכתוב מחדש.
34. בונה — בנייה והרכבה. כולל פתיחת מטרייה, הקמת אוהל.
35. סותר — הריסה על מנת לבנות מחדש.
36. מכבה — כיבוי אש. כולל כיבוי אור חשמלי.
37. מבעיר — הדלקת אש. כולל הדלקת חשמל.
38. מכה בפטיש — פעולה אחרונה המשלימה יצירת כלי.
39. מוציא מרשות לרשות (הוצאה) — העברת חפצים מרשות היחיד לרשות הרבים ולהפך.
שבת בעדות ישראל — מנהגים ייחודיים
לכל עדה בישראל מנהגי שבת ייחודיים שעברו מדור לדור, מהמטבח ועד סדר התפילות.
מנהגי אשכנז
חמין (צ׳ולנט): תבשיל שבת מסורתי שמונח על הפלטה מערב שבת — כולל בשר, שעועית, תפוחי אדמה, שעורה וביצים. כל משפחה מוסיפה את הנגיעה שלה.
זמירות: מנגינות ייחודיות למזרח אירופה, כולל ״מה ידידות״, ״צור משלו״, ״יום זה לישראל״.
קוגל: מאפה מיוחד לשבת — קוגל אטריות מתוק או קוגל תפוחי אדמה מלוח.
מנהג הדג: אכילת דג ממולא (גפילטע פיש) בסעודת ליל שבת.
מנהגי ספרד ועדות המזרח
חמין (דפינה): התבשיל הספרדי כולל חומוס, אורז, בשר, ביצים חומות ותפוחי אדמה. יהודי מרוקו מכינים ״סח׳ינה״ עם חיטה ורגל.
פיוטים: שירת בקשות במוצאי שבת — מסורת עתיקה של שירת פיוטים בנעימות מזרחיות, במיוחד בקהילות חלב ומרוקו.
סעודת עונג: יהודי עיראק נוהגים ב״טביית״ — עוגת אורז ועוף שנאפית לאט מערב שבת.
ברכת הבנים: מנהג נפוץ בעדות המזרח לברך את הילדים בליל שבת לאחר הקידוש.
שבת — אתגרים מיוחדים ושאלות נפוצות
שמירת שבת בחו״ל, עם ילדים קטנים, או במצבים מיוחדים — מעלה שאלות רבות. הנה תשובות לשאלות הנפוצות.
שבת בחו״ל — אתגרים מיוחדים
שמירת שבת בחו״ל דורשת תכנון מוקדם. בעיות נפוצות כוללות: זמני שבת שונים מאוד (בצפון אירופה בקיץ השבת נכנסת מאוד מאוחר ובחורף מאוד מוקדם), קושי למצוא בית כנסת, מציאת אוכל כשר, והעדר ״עירוב״ (שמאפשר לטלטל ברשות הרבים).
טיפים: בדקו זמני שבת מדויקים לפני הנסיעה, הכינו אוכל מראש, חפשו את הקהילה היהודית המקומית באתר חב״ד (שיש לו נציגויות בכל רחבי העולם), ותכננו את מקום השהייה בהליכה מבית הכנסת.
שבת עם ילדים — חינוך והנאה
מטרת חינוך ילדים לשבת היא ליצור חוויה חיובית ומהנה. ילדים קטנים פטורים מן המצוות, אך יש ״מצוות חינוך״ — לחנכם בהדרגה.
רעיונות: הכינו משחקי שבת מיוחדים (שלא משחקים בהם בימי חול), ספרי שבת לילדים, ממתקים מיוחדים ליום שבת, שירת זמירות עם כל המשפחה, סיפורי תורה בסעודות. ילדים מגיל קטן יכולים לעזור בהכנות — לקשט את שולחן השבת, לערוך את החלות, לשיר ״שלום עליכם״.
חשוב: אל תהפכו את השבת ל״יום של איסורים״ — הדגישו מה עושים (שרים, אוכלים ביחד, מספרים סיפורים, משחקים) ולא רק מה לא עושים.
שאלות נפוצות — חשמל, מוקצה, חולה
מה לגבי חשמל? הפוסקים אוסרים הפעלת מכשירי חשמל בשבת. שעון שבת (טיימר) הוא פתרון — מכוונים מראש מתי האור ידלק ויכבה. מותר להשתמש במנורה שכבר דולקת.
מהו מוקצה? חפצים שאין להם שימוש מותר בשבת (כמו טלפון, כסף, כלי עבודה) הם ״מוקצה״ ואסור לטלטל אותם.
חולה בשבת? פיקוח נפש דוחה שבת. חולה שיש בו סכנה — מחללים עליו שבת ללא היסוס. חולה שאין בו סכנה — יש הקלות מסוימות (גוי עושה מלאכה עבורו, שינויים בביצוע פעולות).
מה מותר לעשות? ללמוד תורה, לישון, לטייל (בתוך התחום), לשוחח, לשחק משחקי קופסה (שלא כוללים כתיבה), לשיר, לקרוא ספרים.