סוכות · זמן שמחתנו
חג הסוכות נמשך שבעה ימים, ולאחריו שמיני עצרת ושמחת תורה. הוא נקרא ״זמן שמחתנו״ — חג של שמחה, אמונה והודיה. יושבים בסוכה, נוטלים ארבעת המינים ושמחים בהקפות.
בניית סוכה כשרה — כללים והלכות
הסוכה מזכירה את ענני הכבוד שהגנו על עם ישראל במדבר, ואת הסוכות הזמניות שישבו בהן. בנייתה היא מצווה בפני עצמה.
דפנות
לסוכה צריכות להיות לפחות שתי דפנות שלמות ודופן שלישית שהיא לפחות טפח (כ-8 ס״מ). הדפנות יכולות להיות מכל חומר: עץ, בד חזק, מתכת, פלסטיק — העיקר שיעמדו ברוח מצויה ולא יתנודדו.
גובה הסוכה המינימלי הוא 10 טפחים (כ-80 ס״מ), והמקסימלי 20 אמה (כ-9.6 מטר). רוחב מינימלי: 7 טפחים על 7 טפחים (כ-56×56 ס״מ).
סכך
הסכך הוא החלק החשוב ביותר. חייב להיות מ״גידולי קרקע״ שנתלשו — ענפים, קנים, קרשים דקים, מחצלות קש. אסור להשתמש בחומר שמקבל טומאה (כלי, מתכת) או שעדיין מחובר לקרקע.
הסכך צריך לספק יותר צל מאשר שמש (״צילתה מרובה מחמתה״), אבל צריך שיהיה אפשר לראות דרכו את הכוכבים בלילה. גשם צריך לחדור לתוך הסוכה.
אסור להניח סכך על גבי מתכת ישירות — צריך ״מעמיד דמעמיד״ מעץ. יש הנוהגים להניח קרשי עץ ועליהם סכך.
ארבעת המינים — בחירה, נטילה ומשמעות
מצוות ״ארבעת המינים״ נוטלים בכל יום מימי הסוכות (חוץ משבת): אתרוג, לולב, הדס וערבה.
ארבעת המינים — מה הם?
- אתרוג (פרי עץ הדר) — פרי הדר יפה, צהוב-ירקרק, עם פיטם (בראשו) ועוקץ (בתחתיתו). אתרוג כשר צריך להיות נקי מכתמים שחורים, לא יבש, עם פיטם שלם (במקום שיש)
- לולב (כפות תמרים) — ענף תמר סגור, ישר וירוק. עליו צריכים להיות צמודים ולא פרושים, והשדרה צריכה להיות ישרה
- הדס (ענף הדס) — שלושה ענפי הדס עם עלים משולשים (שלושה עלים בכל קשר). ההדס צריך להיות ״משולש״ — שלוש עלים יוצאים מאותו גובה
- ערבה (ענף ערבה) — שני ענפי ערבה, עם עלים חלקים ומאורכים. הערבה נובלת מהר ולכן יש להחליפה במהלך החג
סדר הנטילה
אוחזים את הלולב ביד ימין (עם ההדסים והערבות קשורים אליו) ואת האתרוג ביד שמאל. מברכים ״על נטילת לולב״ (וביום הראשון גם ״שהחיינו״), ואז מצמידים ומנענעים לשישה כיוונים: דרום, צפון, מזרח, מעלה, מטה, מערב — כנגד שלטון ה׳ בכל הכיוונים.
נוטלים בכל יום מימי החג חוץ משבת. ביום הראשון — מצווה מן התורה, ובשאר הימים — מדרבנן (זכר למקדש).
משמעות רוחנית
על פי המדרש, ארבעת המינים מייצגים ארבעה סוגי יהודים:
אתרוג (טעם וריח) — יהודי שיש בו תורה ומעשים טובים.
לולב (טעם בלי ריח) — יהודי שיש בו תורה בלי מעשים טובים.
הדס (ריח בלי טעם) — יהודי שיש בו מעשים טובים בלי תורה.
ערבה (לא טעם ולא ריח) — יהודי שאין בו לא תורה ולא מעשים טובים.
אוגדים את כולם יחד — כי כל יהודי חשוב ואין מצווה שלמה בלי האחדות של כל סוגי היהודים.
אושפיזין, הושענא רבה ומנהגי החג
בכל לילה מלילות הסוכות מזמינים ״אורח רוחני״ — אחד משבעת האושפיזין (אורחים), ובהושענא רבה חותמים את תקופת הדין.
אושפיזין — אורחים רוחניים
על פי הזוהר, בכל לילה מלילות הסוכות מבקר בסוכה אורח רוחני:
- יום א׳ — אברהם אבינו (חסד)
- יום ב׳ — יצחק אבינו (גבורה)
- יום ג׳ — יעקב אבינו (תפארת)
- יום ד׳ — משה רבינו (נצח)
- יום ה׳ — אהרן הכהן (הוד)
- יום ו׳ — יוסף הצדיק (יסוד)
- יום ז׳ — דוד המלך (מלכות)
נוהגים לומר נוסח הזמנה מיוחד: ״תיבו, תיבו, אושפיזין עילאין...״ ולהכין כיסא מיוחד עבור האורח הרוחני.
הושענא רבה
היום השביעי של סוכות (כ״א תשרי) נקרא ״הושענא רבה״ — הוא נחשב כ״חותם גזר הדין״ שהחל בראש השנה ונחתם ביום כיפור.
מנהגים: ניעור בלילה ללימוד תורה (תיקון ליל הושענא רבה), אמירת תהלים, שבע הקפות עם ארבעת המינים סביב הבימה, חבטת חמש ערבות על הקרקע (חביטת ערבה).
יש אמונה שבהושענא רבה יורדים מן השמים ״פתקים״ (פתקא טבא) עם גזר הדין הסופי. לכן נוהגים לברך ״פתקא טבא״ (פתק טוב).
חול המועד
חמשת הימים שבין יום טוב ראשון של סוכות להושענא רבה הם ״חול המועד״ — ימים שבהם מותרת מלאכה מסוימת, אך שומרים על אופי חגיגי. יוצאים לטיולים, מבקרים משפחה, עורכים שמחות.
שמיני עצרת ושמחת תורה — שיא השמחה
שמיני עצרת (כ״ב תשרי) הוא חג בפני עצמו, ושמחת תורה (כ״ג תשרי בחו״ל, כ״ב תשרי בארץ) הוא יום ההקפות והסיום.
שמיני עצרת
שמיני עצרת הוא ״רגל בפני עצמו״ — חג נפרד מסוכות. בו מתפללים תפילת גשם (משיב הרוח ומוריד הגשם) — תחילת תקופת הגשמים בארץ ישראל. אומרים יזכור לזכר הנפטרים.
בארץ ישראל — שמיני עצרת ושמחת תורה חלים באותו יום. בחו״ל — שני ימים נפרדים.
יש מנהגים שונים לגבי ישיבה בסוכה בשמיני עצרת: בארץ ישראל לא יושבים, בחו״ל יש שיושבים בלי ברכה.
שמחת תורה — הקפות
שמחת תורה הוא אחד הימים השמחים ביותר בלוח השנה היהודי. בו מסיימים את קריאת התורה (פרשת ״וזאת הברכה״) ומתחילים מיד מ״בראשית״ — מחזוריות נצחית.
הקפות: מוציאים את כל ספרי התורה מן ההיכל ומקיפים את הבימה שבע פעמים. שרים, רוקדים ושמחים עם ספרי התורה. ילדים מניפים דגלים עם תפוח ונר.
חתן תורה וחתן בראשית: מכבדים שני אנשים — ״חתן תורה״ שעולה לקריאת סיום התורה, ו״חתן בראשית״ שעולה לקריאת תחילת ספר בראשית. זהו כיבוד גדול.
כל הנערים: עלייה מיוחדת לתורה שבה כל הילדים עולים יחד תחת טלית פרושה ומברכים.
הקפות שניות
במוצאי שמחת תורה (ובארץ ישראל — במוצאי שמיני עצרת) נוהגים ב״הקפות שניות״ — הקפות נוספות עם מוזיקה חיה, שירה וריקודים ברחובות ובבתי כנסת. מנהג זה נפוץ במיוחד בארץ ישראל ובקהילות חב״ד.
תפילות סוכות ומנהגים בעדות ישראל
תפילות סוכות כוללות הושענות, הלל שלם ומוסף מיוחד. לכל עדה מנהגים ייחודיים.
תפילות מיוחדות
הלל שלם: אומרים הלל שלם (עם ברכה) בכל שבעת ימי סוכות — בניגוד לפסח שבו אומרים חצי הלל מהיום השלישי.
הושענות: בכל יום מימי סוכות מקיפים את הבימה עם ארבעת המינים ואומרים ״הושענות״ — תפילות ותחינות לישועה. בכל יום נוסח אחר.
קהלת: קוראים את מגילת קהלת בשבת חול המועד סוכות (או בשמיני עצרת).
תפילת גשם: בשמיני עצרת מתפללים תפילת גשם מיוחדת — בקשה לגשמי ברכה בעונה הקרובה.
מנהגי עדות
אשכנזים: סוכה מקושטת בקישוטי נייר, תמונות ושרשראות. אוכלים קרעפלך (כיסני בשר) בהושענא רבה.
ספרדים ומזרחיים: סוכה מקושטת בבדים צבעוניים ושטיחים. בקהילות רבות — סעודות משותפות גדולות בסוכה. יהודי מרוקו נוהגים ב״ליל שביעי״ (מימונה של סוכות).
יהודי תימן: סוכה עם סכך מענפי דקל. שרים פיוטים מיוחדים בסוכה.
חב״ד: סוכה ללא קישוטים (כדי שלא יסיחו את הדעת מהמצווה). אורחים רבים — ״ברוכים הבאים.״