תשעה באב · יום האבל הלאומי

• אכילה ושתייה — איסור מוחלט, כולל מים
• רחיצה — אין רוחצים את הגוף, אפילו במים קרים. נטילת ידיים שחרית — רק עד קשרי האצבעות
• סיכה — אין משתמשים בשמנים, קרמים או בשמים לתענוג
• נעילת נעלי עור — נועלים נעלי בד, גומי או סנדלים שאינם עור
• תשמיש המיטה — אסור

יושבים על הארץ או על כיסא נמוך (עד חצות היום). אין אומרים ״שלום״ זה לזה. אין לומדים תורה (כי ״פקודי ה׳ ישרים משמחי לב״) — חוץ מנושאים עצובים: איכה, איוב, קינות, הלכות אבלות, סוגיות החורבן בתלמוד.

אין מניחים תפילין בשחרית (מניחים במנחה). ממעטים בעבודה ובעיסוק. הפרוכת מורדת מארון הקודש. האורות מעומעמים בבית הכנסת.

בתשעה באב החיוב חמור: רק חולים ממש, יולדות עד שלושים יום, ומניקות שסובלות — פטורים (יש להיוועץ ברב). ילדים לפני גיל בר/בת מצווה אינם חייבים בצום אך מחנכים אותם לצום מספר שעות.

מעוברות: חייבות בצום, אלא אם כן מרגישות סכנה בריאותית. יש להתייעץ עם רופא ורב.

חמישה פרקים שנכתבו על ידי ירמיהו הנביא (לפי המסורת) על חורבן ירושלים ובית המקדש הראשון. כל פרק הוא קינה בסגנון אלפביתי (א״ב). קוראים את המגילה בליל תשעה באב, בנגינה מיוחדת עגומה. בחלק מהקהילות קוראים מקלף.

הפסוק ״השיבנו ה׳ אליך ונשובה, חדש ימינו כקדם״ — נאמר בסיום בקול רם, כביטוי תקווה גם ברגע הקשה ביותר.

הקינות הן פיוטי אבל שנכתבו לאורך הדורות, רבים מהם על ידי פייטנים כרבי אלעזר הקליר ורבי יהודה הלוי. הקינה המפורסמת של רבי יהודה הלוי — ״ציון הלא תשאלי לשלום אסירייך״ — היא אחת היצירות המרגשות ביותר בשירה העברית.

קינות מודרניות נוספו על השואה, על הקהילות שנחרבו, ועל חללי מלחמות ישראל. בקהילות רבות אומרים קינות עד חצות היום.

ערבית: לאחר תפילת ערבית קוראים את מגילת איכה.

שחרית: אין טלית ותפילין (סימן אבלות). אומרים קינות. אין אומרים ״תחנון״ כי תשעה באב נקרא ״מועד.״

מנחה: מניחים טלית ותפילין. אומרים ״נחם״ בברכת ״בונה ירושלים״ — תפילה על נחמת ציון. קוראים בתורה (כמו בתעניות) ומפטירים ״שובה ישראל.״

בעשרה בטבת החל נבוכדנאצר מלך בבל את המצור על ירושלים (588 לפנה״ס). הצום הוא מעלות השחר עד צאת הכוכבים. בישראל נקבע גם כ״יום הקדיש הכללי״ — יום זיכרון לנספי השואה שלא ידוע תאריך מותם. זהו הצום היחיד שאינו נדחה כשחל בערב שבת.

בי״ז בתמוז הובקעה חומת ירושלים. לפי המשנה, ביום זה אירעו גם: שבירת הלוחות הראשונים על ידי משה, ביטול קרבן התמיד, שריפת ספר תורה על ידי אפוסטמוס, והעמדת צלם בהיכל. הצום מעלות השחר עד צאת הכוכבים. ביום זה מתחילים ״שלושת השבועות.״

ביום ג׳ בתשרי (יום שלאחר ראש השנה) צמים על הריגת גדליה בן אחיקם, הנציב שמינה מלך בבל על שארית יהודה לאחר חורבן בית ראשון. רציחתו הביאה לסוף שארית הישוב היהודי בארץ ישראל וגלות מצרים.

בצומות הקלים (עשרה בטבת, י״ז בתמוז, צום גדליה): מעוברות, מניקות וחולים (אפילו קלים) פטורים. אין צורך ב״אכילה לשיעורים״ — פשוט לא צמים.

הצומות נדחים כשחלים בשבת (חוץ מיום כיפור ועשרה בטבת, שלגביו יש מחלוקת תיאורטית). כשתשעה באב חל בשבת — נדחה ליום ראשון ויש הקלות מסוימות.